אחריות מכוני בדיקה

נדמה שאין אחד מאיתנו שלא עבר את החוויה הלא נעימה, של רכישת רכב שהפרסום אודותיו סיפר סיפור אחד והמציאות שלו היתה שונה לגמרי


אחת השאלות המשפטיות השנויות במחלוקת היא, מהי האחריות של מכון בדיקה כלפי בעלי רכב בכלל ורוכשי רכב בפרט. האם בעל מכון רישוי כאשר הוא מבצע בדיקת רכב לפני קנייה ונותן את חוות דעתו על הרכב, הוא בעצם נוטל על עצמו אחריות ועד לאן היא נמתחת?

בטרם ניכנס לנקודה משפטית זו, נסביר תחילה את מקור השאלה. כידוע, בטרם אנו מעבירים רכב על שמנו (רכב יד שנייה ומעלה), אנו לוקחים אותו לבדיקה במכון רישוי. שם בודקים את תקינות הרכב, מספרי המנוע והשילדה. אישור של מכון בדיקה מהווה עבור הרוכשים אישור מומחה שעליו אין לערער.

מכאן עולה שאלת אחריותם של מכוני בדיקה. עובדי מכון רישוי יודעים את מידת האחריות שלהם כלפי הלקוחות, הם מכירים בכך שהם מהווים את האישור המקצועי של רכישת הרכב.

האם במידת האחריות הזאת, אשר מוטלת עליהם, יש עליהם גם לתת את הדין במידה ומתגלה ברכב תקלה שמשביתה את הרכב או דורשת מהרוכש לבצע תיקון בעלות כספית גבוהה. גרוע מכך, האם מכון רישוי אחראי במקרה ומתגלה ברכב תקלה בטיחותית שגרמה לתאונה, אחרי שהוא אישר לו לעלות על הכביש?


מידת האחריות על פי בית המשפט

בית המשפט בודק תמיד את הסבירות שבעניין. מכון בדיקה אמור לשרת את צרכניו במאה אחוז, אך לא ניתן לצפות ממנו לעלות על הדברים שהדעת הסבירה לא תעלה.

במילים אחרות, כל עוד הוא נהג בסבירות הנכונה, ובהגינות, אזי שלא ניתן למצוא אותו אחראי לכל דבר ודבר, שכן בחלק מן המקרים, הזמן עושה את שלו או שדברים מסוימים לא יכולים להתגלות בבדיקה סבירה, מקובלת על הדעת.

למשל, אם בדיקת רכב לפניי קנייה נעשית על ידי איש לא מיומן, אזי שמכון הבדיקה מן הסתם יימצא אחרי לקלקולים שיתגלו ברכב אחרי רכישתו ועליו יהיה לפצות את הרוכש. אך אם הבדיקה בוצעה (ויש לכך ראיות) על ידי אנשים מיומנים שהעלו את כל אשר נדרש בבדיקה, לא ניתן לצפות מהם לגלות דברים שמתגלים רק מעבר לכך.

יש לציין, בית משפט מצפה מעובדי מכוני בדיקה, לא רק לנהוג בהגינות בעת קיום הבדיקה וכן בדיווח לרוכש (כמובן שעל מכוניבדיקה ליידע את הרוכש על כל תקלה קטנה כגדולה, עליו ליידע אותו האם הרכב עבר תאונות בעבר, האם יש זיופים שונים בחלפים, וכן לנהוג בגילוי נאות במקרה שיש או היה קשר בין המכון למוכר), שכן כל הסכמה של שני הצדדים לבצע את ההסכם במכון בדיקה מסוים, מהווה הסכם לכל דבר בין הצדדים.

אלא הוא מצפה ממנו לנהוג כמומחה, שהדעת הסבירה מניחה שהוא יעלה על דברים שעין לא מקצועית, לא תוכל לעלות עליהם.

מכאן שבית משפט רואה במכון בדיקה אחראי למצבו של הרכב לפני מכירתו. הוא יכול לראות במוכר את מי שמכר "חתול בשק" לקונה, אך הוא יראה במכון בדיקה את מי שלא עלה על כך ולמעשה לא עשה את תפקידו כראוי, להזהיר את הרוכש מפני מצב זה

---